מידות - 04 - הכרת הטוב

תשפ"ה, סמסטר א'.

בליבה חומה, עמותת ציוני דרך.

תוכנית לימוד בחברותא, שלב א'; מידות טובות

סטודנטים יקרים שלום רב.

כהמשך לעיסוק במידות הטובות, דף זה יעסוק במידת הכרת הטוב. מידה שיש לה משמעות רחבה הן ביהדות והן בעולם הפסיכולוגיה.

-        מה זה אומר מבחינתך 'להכיר טובה'?

-        באיזה היבטים מידה זו מועילה או מפריעה לחייך?

גבולות המידה; הכרת הטוב לאויבים?

"לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל השם" (דברים כג, ח-ט).

רש"י; "לא תתעב מצרי - מכל וכל, אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק, לפיכך".

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים… תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה).

-        מה לדעתך מניע את ההבדל בין יחס התורה למצרים, וההיתר חיתון עם דור שלישי שלהם, לבין יחס התורה לעמלק כאויב נצחי?

"לפלא היא. המצרים העבידו את בני ישראל בפרך, הפעילו נגדם תוכנית לרצח-עם איטי, וסירבו לאפשר להם לצאת למרות המכות שניחתו על ארצם והשחיתוה. האין אלו סיבות טובות לשנוא?

כל זה נכון. אבל בתחילת הדרך, המצרים סיפקו לבני ישראל מפלט מפני רעב. הם כיבדו את יוסף ומינוהו למשנה למלך. הרעה באה על העִברים רק לאחר שקם "מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח), והיא באה מצד המלך עצמו, לא מצד העם המצרי בכללותו. מה גם שבִּתו של אותו פרעה הצילה את משה וגידלה אותו (הרב יונתן זקס, אתר aish פרשת כי תצא).

"התורה מציבה לנו שני מודלים להתמודדות ויחס לעמים שרצחו ועינו אותנו. מחיית זכר עמלק והאיסור לתעב מצרי "כי גר היית בארצו". ... סביר להניח שמדובר על התקופה המלווה על ידי ספר בראשית בשנות הרעב. אולם גם אם אכן כך הם פני הדברים – כיצד היינו מתבוננים על מי שיטען היום "לא תתעב את הרוצחים האירופאים כי היינו שנים רבות בגלות בארצם"? …האם עלינו ללמוד מהיחס לעמלק או מהיחס למצרים?" (הרב יובל שרלו, בשבע, 23.1.20).

-        האם יש הבדל לדעתך בין איש פרטי לאומה?

-        האם הינך מזדהה יותר עם הגישה של 'לא תתעב מצרי' או עם הגישה של מחיית עמלק?

הכרת הטוב לדוממים

"ויאמר השם אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים … ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים" (שמות ז יט).

רש"י; "אמור אל אהרן" - לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן.

"ויאמר השם אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים" (שמות ח יב).

רש"י; "אמור אל אהרן" - לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן.

-        מדוע יש מקום להכיר טובה לדוממים?

-        האם הכרת הטוב משמשת מטרות של בין אדם לחברו? או גם בין אדם לעצמו?

הכרת הטוב ככלי לפיתוח אישי

"החוכמה שבמצווה לא לתעב מצרים מזדהרת מימי משה ועד עצם היום הזה. אם בני ישראל היו ממשיכים לשנוא את משעבדיהם שמכבר הימים, משה שהוציא את בני ישראל ממצרים לא היה מצליח להוציא את מצרים מבני ישראל. הם עדיין היו עבדים, לא בגופם אך בנפשם. הם היו עבדים לעבר, שבויים בשלשלאות הטינה, רפי ידיים מכדי לבנות עתיד. כדי להיות חופשי צריך להשתחרר מן השנאה. זוהי אמִתה קשה אבל חיונית" (הרב יונתן זקס, אתר aish פרשת כי תצא).

"במחקרים שונים בחנו את חוויית התודה באופן מדעי, במסגרת הפסיכולוגיה החיובית, וספר שמרכז מידע על מחקר זה תורגם לעברית בהוצאת מטר. בספרו זה כותב המחבר, רוברט אמונס (Robert A. Emmons) מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בין השאר, אף על פי שהכרת תודה היא תופעה שנראית פשוטה ומובנת מאליה, היא למעשה מורכבת ביותר ורבים מתעלמים ממנה. אמונס כותב גם שלמרות שאנשים רבים מתקשים, שוכחים או מתנגדים להכיר תודה לעיתים קרובות, הכרת תודה נמצאה מחקרית כאחד הגורמים החשובים בבריאות נפשית, כגורם השני בעוצמתו המנבא אושר, וכפעילות שעשויה לתרום במידה רבה לאושר. במחקר שערך עם עמיתיו מייקל מקולוק וג'ואן טצנג נמצא כי אנשים בעלי נטייה חזקה להכרת תודה הם גם בעלי יכולת לחוש אמפתיה כלפי אחרים, נדיבים, בעלי אופטימיות חיוניים. נמצא גם, שאנשים בעלי הכרת תודה, הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתקדם להשגת מטרות אישיות" (ויקיפדיה, ערך הכרת הטוב).

"פרופ' מרטין א. פ. סליגמן, מראשוני הפסיכולוגיה החיובית, תרגל עם הסטודנטים שלו תרגיל מפורסם הנקרא "מכתב התודה". הוא ביקש מהם לבצע שתי פעולות: תחילה ביקש מהם להיזכר במישהו שעשה עבורם דבר חיובי, אבל הם לא הודו לו מעולם. בשלב השני הוא ביקש מהם לכתוב מכתב תודה, שבו מתוארת הפעולה של הדבר החיובי שאותו אדם עשה עבורם, ואחר כך להביא את המכתב לאותו אדם באופן אישי. הסטודנטים דיווחו כי תרגיל "מכתב התודה" השפיע על הרגשת הנחת שלהם עד כחצי שנה אחר מסירתו... אמירת התודה מחזקת גם את המודה" (מאמרה של אורית גמרמן, תודה - מילה קטנה, אך גדולה ונוצצת, קשר עין, ירחון ארגון המורים 271 (יולי, 2017), ע' 38.).

שאלות לסיכום;

-        כיצד ניתן לפתח את הכרת הטוב כאקט חברתי?

-        כיצד ניתן לפתח אותה כאקט אישי-נפשי?

-        מהן הגבולות והאיזונים לדעתך למידה זו?